יש לי צורך

​

שבו אחד מול השני/ה, בחדר השינה או בחדר המגורים, בפרטיות ושקט המאפשרים לכן/ם חיבור.

החזיקו ידיים ונשמו יחד כמה נשימות. סנכרנו לשתי דקות את קצב הנשימה.

שתפו אחד/ת את השני/ה במשהו שעוזר לך לעבור את התקופה.

לאחר שיתוף הדדי, ספרו אחד/ת לשני/ה על צורך שיש לך, בקשה שיש לך מהשני/ה. הבקשה צריכה להיות קטנה וממוקדת, הקשורה לתקופה הזו. (בבקשה לא לעלות נושאים ממשברי עבר או סוגיות שעד כה לא הצלחתם/ן לפתור)

אחרי הקשבה לבקשה של השני/ה אמרו – שמעתי והקשבתי מבלי לתת מענה או תגובה – בין אם הסכמה או בין אם התגוננות.

אחרי שכל אחד/ת אמרו את הצורך שלהן/ם מהשני/ה, הגיבו בקצרה –

אם הבקשה מתאימה לך, ניתן להגיב ב – כן, אתייחס לבקשתך.

אם הבקשה מצריכה מחשבה או מעוררת התנגדות, ניתן להגיב ב – ״אחשוב על מה שביקשת, אני מבינ/ה שזהו הצורך שלך״ חשבו בינכם לבין עצמכן/ם האם וכיצד ניתן או לא לתת מענה לצורך של השני/ה. במידה ולא מצאתם/ן דרך המתאימה עבורכם/ן לעשות כן, אמרו זאת לבן.ת הזוג לא יאוחר מיום למחרת. בכדי למנוע תסכול והמתנה, בבקשה אזרו אומץ והחזירו תשובתכן/ם.

לא כל צורך יכול לקבל מענה בתוך הקשר, אנא היו סובלניים לכך.  

לאחר התרגיל שתפו בהרגשתכן/ם. איך היה לכן/ם לספר ואיך היה להקשיב?

(אנא המנעו מביקורת או רצונות נוספים מבן.ת הזוג בשלב זה)